אריאל נאמן, דוקטור ללקויות למידה, מאבחן דידקטי ובעל נסיון של מעל 17 שנים בהוראת קריאה ובהוראה מותאמת, במהלכן לימדתי מאות תלמידים המצטרפים לקרוב ל2,000 תלמידים אותם פגשתי באבחונים מיפויים ומחקר.
איך התחלתי?
כמורה מתחיל נקרתה לי האפשרות ללמד ילדים לקרוא. הייתי אחרי שנת סטאז' וההצעה נראתה לי.
כבר מההתחלה ראיתי שמלאכת הוראת הקריאה אינה מלאכה פשוטה בכלל. ישנם ילדים שמצליחים לקרוא בצורה חלקה, אך לאחרים, לימוד הקריאה הינה מיומנות יותר מאתגרת ואצל חלקם אף מהווה חומה שקשה לטפס עליה.
כך הכרתי את נדב ויעקב. שני ילדים חמודים שלא רכשו את הקריאה. כמורה חדש קיבלתי כל מיני רעיונות לבדוק צדדים כאלה ואחרים, אך לא הבנתי בזמנו את פרושם של הדברים.
מה עושים עם הילדים הללו? כיצד מקדמים אותם? האם עלי להוריד ברמת הלימוד על מנת למנוע מהם תסכול?
אלו שאלות שעלו בראשי מתוך רצון לקדם גם את יעקב ונדב.
הגדיל לעשות נדב ולשדר, עם כל הבטחון של ילד בן 6, שהוא רוצה להמשיך ללמוד.
איזו מוטיבציה, אלו תעצומות של ילד. גם יעקב בדרכו השקטה ועם חיוך על פניו רצה להמשיך ולנסות.
באותם רגעים החלטתי שאני הולך לחקור את הנושא ולמצוא את הדרך ללמד גם את המתקשים ביותר.
פניתי ללימודי אבחון דידקטי ועולם שלם של ידע אודות תהליכי למידה, קריאה והתפקודים המוחיים בבסיסם שבה את ליבי והמשכתי גם ללימודי הוראה מתקנת וללימוד כלים לקידום ילדים. על מנת להמשיך ולהעמיק המשכתי בלימודי אבחון דינמי ופיתוח דרכי חשיבה מטעם מכון פויירשטיין. שם למדתי על תחושת המסוגלות, על האמון האין סופי ביכולותיו של האדם להתקדם על אף קשיים כאלו ואחרים. את לימודי המשכתי בחקר אודות ההתפתחות בגילאי הגן על מנת שאוכל להתחקות טוב יותר אחרי התהליכים השונים הנבנים אצל הילד ומהווים את תשתית הלמידה שלו והתשתית לקריאה.
הכלים השונים אותם למדתי סייעו לי לקדם ילדים רבים. אולם, כל ילד הוא עולם ומלואו וכל ילד שונה מחברו ותרגיל המתאים לילד מסויים אינם מתאימים לילד אחר.
האם יש עוד מה ללמוד ולהתפתח? האם לוותר ולקבל את המקובל כי ישנם ילדים עם לקויות קריאה-דיסלקסיה. ככה זה, ואין מה לעשות?
משהו פנימי בתוכי סרב לקבל זאת ולהתייאש. החלטתי להמשיך לחפש את הכלים היותר ספציפיים והיותר מדוייקים שיכולים לקדם עוד ועוד ילדים. מה גם, שראיתי שלימוד הקריאה לא נעצר בשליטה באותיות וסימני הניקוד. ילדים שונים מתקשים בשטף קריאה וסוחבים זאת לאורך השנים, אחרים על אף הצלחה בלימוד הניקוד קוראים מאוחר יותר בצורה משובשת, ילדים אחרים נתקלים בקשיים בבואם לקרוא את הכתב הלא מנוקד, וככה עוד ועוד בעיות וקשיים שראיתי שמאפיינים ילדים בגילאים שונים.
המשך לימודי הוביל אותי לתואר שני באוניברסיטה העברית ולהשלמת תזה באוניברסיטת חיפה במהלכה למדתי אודות כלים נוספים העוזרים לפתח שטף קריאה, הבנה ושיפור תפקודי הקריאה גם אצל המתקשים וזאת תוך שיפור של תפקודי עיבוד המידע של המוח.
לצד לימודי המשכתי לפגוש עוד ועוד ילדים בגילאים שונים שחוו כשלונות בקריאה וגוררים איתם תסכולים ואף חרדות מכל איזכור או אינטראקציה שכוללת קריאה. עבודה איתם הצריכה להחזיר את האמון ביכולותיהם להצליח וזאת תוך התאמת תרגילים ספציפיים לפרופיל הקריאה שלהם ותוך חיזוק מנגנונים קוגניטיביים שנמצאו כחלשים אצלם. אט אט ניתן היה לראות את ההסכמה לנסות לקרוא מילה, משפט וסיפור ואת החיוך והגאווה שלהם בעצמם: "הצלחתי!"
את לימודי הדוקטורט הקדשתי לחקר ניבוי הקריאה בקרב ילדי הגן וזאת על מנת שניתן יהיה לאתר את התלמידים הפוטנציאליים לקשיים בקריאה, לתת להם מענה מוקדם שיעלה אותם על מסלול הקריאה התקין וזאת לפני שיצטברו כשלונות שיאפילו על מאמציהם.
את התובנות שלי משנות הלימודים והנסיון הרבות אני רוצה לשתף וזאת על מנת שנוכל לעזור לעוד ילד להשאר עם חיוך ועם חווית הצלחה- "אני יכול ומסוגל לקרוא"
