כולנו מכירים אותו. הוא לובש צורות שונות ומושגים שונים ומסתובב כל הזמן בינינו. בצבא קוראים לו ח"ח. "קבל ח"ח" אומר המפקד כשהוא רוצה לשבח חייל. הורים, מורים וגננות אוהבים להשתמש בו כעיצוב התנהגות: "אם תסדר את החדר תקבל…." , "אם תכין שיעורי בית תזכה ב…."מדבקות, סמיילי, פרסים, צ'ופרים וכו'. הכל חלק ממערך שלם שמטרתו לעודד, להצמיח, לתת מוטיבציה ולחזק.האם חיזוק חיובי הוא תמיד חיובי? תלוי איך משתמשים בו.המונח עצמו לקוח מתוך תיאוריות למידה התנהגותיות. מחקרים שביקשו לבדוק כיצד אנשים (ובעלי חיים בניסויים המקוריים) לומדים מצאו, כי כאשר הם מקבלים חיזוקים הם יחזרו על פעולות שביצעו וילמדו לקשר בין פעולות לתוצאות. לפיכך, הורים ואנשי חינוך בטוחים כי כל פרס שניתן בעקבות פעולה או כתמריץ לפעולה ישיג את התוצאה המבוקשת.אולם, יש לשים לב.חיזוק חיובי דורש פעולה של המחוזק (הילד). חיזוק חיובי נכון יגרום לילד לפעול גם בלי שנצטרך לתזכר אותו או להתחנן בפניו, ואם הוא לא יפעל הוא יחוש מופסד.לפעמים נראה לנו שהפרסים שאנו נותנים כחיזוק הם "שווים" ומשמעותיים, אבל, אם הילד לא ממהר לפעול גם כשחיזוק זה מובטח לו, כנראה שהפרס שלנו לא באמת משמעותי לו. (ומשמעותי לא חייב להיות יקר. לפעמים הימנעות מפעולה, כמו הכנת שיעורי בית, משמעותית יותר מצעצוע חדש…) כשממשיכים להבטיח פרסים שהם לא באמת משמעותיים, עלולים להיכנס למעגל ריצוי ומשא ומתן שאינם יעילים.אביא דוגמא מוחשית לעניין:עופר, תלמיד כתה ד' , מתואר על ידי המורים כחסר מוטיבציה. הוא לא פעיל בשיעור ומגיע להישגים נמוכים למרות שנראה כי הוא ילד נבון. אמו של עופר מאשימה את בית הספר והמורים: "הילד שלי לומד נהדר עם חיזוקים חיוביים", אתם לא מחזקים אותו מספיק", "בבית אני נותנת לו הרבה צ'ופרים והוא לומד מקסים". אביו הגדיל לעשות, וביום בחינה, נכנס לכתה של עופר בשקט, הניח עשרים שקלים על השולחן שלו ואיחל לו הצלחה לבבית.המורים מצדם ניסו להקשיב להמלצות האם, והסכימו עם עופר על פרסים מסוימים שינתנו בעת ביצוע המטלות הלימודיות. הקסם קרה: כשעופר התבקש בשיעורים הבאים להוציא את הספרים והמחברות מהתיק ולהניחם על השולחן הוא סרב כרגיל, אך לאחר תזכורת לגבי ההסכם שנעשה איתו, הוא הוציא את הדברים וקיבל פרס.
כשהתלמידים התבקשו לכתוב, הוא הוציא את העיפרון והמחק מהקלמר רק אחרי שהמורה הזכירה לו את הפרס המובטח.האם באמת הקסם קרה? אולי באותו שיעור. אבל מה קרה בהמשך? בואו נחשוב על הטווח הארוך:מה יקרה כשעופר יגדל ופרסים של כתה ד' כבר לא יספקו אותו? האם נקנה לו מכונית או מטוס? האם ההשקעה המרובה על שיעורי בית, על הוצאת עפרון מהקלמר מצדיקה מערך שלם?האם עופר שינה את התנהגותו? לא. בכל שיעור המורים היו צריכים לרדוף אחריו ולהבטיח לו פרס מחדש. מה באמת עופר לומד? "אני לא באמת צריך להתאמץ, מספיק שאעשה משהו קטן (אוציא ספר מהתיק, למשל) וכל הסביבה תרקוד לפי החליל שלי."המקרה הזה הוא מקרה קלאסי של משא ומתן שלא אמור להיות חלק מעיצוב התנהגות. מהר מאוד הסיטואציה הפכה ל"נתן ונתן", כאשר עיקר הנתינה היא מצד המבוגרים, ואילו עופר לא לומד באמת להיות עצמאי, והמוטיבציה ללמידה שהיתה המטרה העיקרית, לא התחזקה אצלו.מה קרה לחיזוק החיובי? מדוע הוא לא עבד? התשובה היא שהוא כן עבד, אבל לא כפי שהמבוגרים חשבו. בפועל, ובלי שעופר תכנן זאת מראש (הרי הוא לא למד פסיכולוגיה) הוא חיזק את המבוגרים. כל פעם שהוא עשה משהו קטן כל המבוגרים רקדו סביבו.
אז מה עושים?
א. בודקים ביסודיות למה קשה לילד ולמה הוא לא מתפקד. יתכן שהמקור למוטיבציה הירודה הוא בלקות למידה. ללא טיפול במקור הבעיה, החיזוקים שניתן יהיו על ניוטרל (האם תבטיחו לילד או לכל אדם פרס כל פעם שיצליח לרוץ כמו יוסיין בולט?- המטרה רחוקה מהיכולת העכשווית והחיזוק לא יקדם לקראתה.)
ב. בונים תוכנית עם יעדים קרובים ליכולות של הילד, אך מצריכים ממנו מאמץ.(אנחנו רוצים לחזק מאמץ. חיזוק של דברים שהילד ממילא מסוגל להם באופן טבעי משדרים חוסר אמון ביכולות האמיתיות של הילד.)
ג. אנחנו לא רודפים אחרי הילד. תוכנית של עיצוב התנהגותי איננה משא ומתן.אחרי שהוגדרה ההתנהגות המצופה, נוודא שרק כשהיא נעשית – מתקבל החיזוק. החיזוק צריך להיות משמעותי עבור הילד כך שהוא יניע את עצמו לפעולה מבלי לקבל תזכורות על קיומו של החיזוק.
ד. חיזוק לא חייב להיות פרס. המשפט הפשוט ,העממי והכל כך נכון- "קודם תגמור את שיעורי הבית ואחר כך תוכל לשחק" מבטא את העניין. המשחק הוא דבר שהילד מחכה לו, ובפני עצמו יכול להיות חיזוק וגורם הנעה עבור הילד. הדגש הוא על הפעולה – הילד יודע שהוא צריך לפעול בעצמו כדי לקבל את הדבר המיוחל: זמן משחק.
ה. במקרים מסוימים ניתן לבנות תוכנית שתעלה בהדרגה את השותפות של הילד ותוריד את כמות החיזוקים, וזאת על מנת שבסופו של דבר הוא ירכוש הרגלים מעצמו. (ועל כך יש לי סיפור מדהים אבל הוא יחכה לפעם אחרת..)
