מבוא
הורים רבים וגננות מודאגים לעיתים כשהם רואים שילדיהם מתקשים לזהות אותיות או לקרוא מילים פשוטות. הסיבה לדאגה מובנת: קשיים אלה הנחשבים חלק מאוריינות מוקדמת, רומזים לעיתים על קושי קריאה עתידי. עם זאת, יכולה להיות סיבה נוספת של חוסר הצלחה של הילד בכל הקשור לידע אותיות ואוריינות מוקדמת.
עולה השאלה: האם מדובר בחוסר בשלות טבעי – או בלקות למידה שתלווה את הילד לאורך חייו?
במחקר שערכתי יחד עם ד"ר שלי שאול בחנו בדיוק את השאלה הזו – ומצאנו שהמציאות מורכבת הרבה יותר ממה שנדמה.
בשלות לקריאה ואוריינות מוקדמת?
בשלות לקריאה מתייחסת ליכולת של הילד להתמודד עם תחילת רכישת הקריאה. היא כוללת את היכולת המופשטת להבין כי השפה מורכבת מצלילים (מודעות פונולוגית), את יכולת ההסמלה שמאפשרת לרכוש ידע אותיות, ובשלות של מערכות קוגניטיביות כגון זיכרון עבודה.
חלק מהילדים מגיעים עם מיומנויות אלו כבר בגן חובה, אחרים זקוקים לעוד זמן וחשיפה לאורייניות מוקדמת.
סיפור מקרה: בר – חוסר בשלות של אוריינות מוקדמת
בר, בן 5, נכנס לגן חובה בחשש גדול. כבר בתחילת השנה התברר שאמנם שפתו הדבורה מפותחת מאוד והוא משתמש באוצר מילים עשיר, אך כשהתבקש לזהות אותיות – התקשה לזכור את שמותיהן ולא ידע את צלילן.
במקום למהר ולתייג אותו כ"ילד עם לקות", הגננת התאימה את ההוראה לרמת ההתפתחות שלו:
- חיזוק חוויות חיוביות סביב אותיות.
- שילוב משחקים מותאמים ליכולותיו.
- מתן זמן נוסף ללמידה.
התוצאה: בר התקדם בהדרגה, ובסוף השנה כבר קרא בצורה מדויקת ובשטף.
סיפור מקרה: לביא – הצלחה ראשונית שהסתירה קושי אמיתי
לביא, לעומת זאת, הפגין מוכנות גבוהה מאוד. הוא זיהה אותיות בקלות, קרא את שמותיהן גם בסדר אקראי והראה עניין בכיתובים בגן. לכאורה – פרופיל של ילד שמוכן לקריאה.
אבל כשהגיע לכיתה א' התמונה השתנתה. לביא התקשה מאוד בחיבור תנועות לאותיות, הקריאה הייתה לא מדויקת והתבססה על ניחוש. כאן התברר שמדובר לא רק בשלות אלא בקושי אמיתי ברכישת הקריאה, שנדרש לו מענה מותאם יותר.
מה מבדיל בין בר ללביא?
- בר – התקשה בתחילת הדרך, אך כשקיבל הוראה מותאמת ומותקפת על פי רמת ההתפתחות שלו, הצליח להשלים את הפער.
- לביא – הצטיין בזיהוי אותיות, אך לא הצליח לפתח דיוק בקריאה ובהתאמת צלילים, מה שחשף קושי עמוק יותר.
המסקנה: ❌ לא כל קושי הוא לקות, ו־❌ לא כל הצלחה מוקדמת מבטיחה הצלחה עתידית.
מה המשמעות להורים ולמורים?
הסיפורים האלו מלמדים אותנו שעלינו להסתכל על הילד באופן הוליסטי:
- ✔️ לא למהר לתייג ילד כ"לקוי".
- ✔️ לא להניח שאם הוא מזהה אותיות – הוא בהכרח יצליח בקריאה.
- ✔️ להתאים את ההוראה לדרך החשיבה של הילד, ליכולותיו הקוגניטיביות ולרמת ההתפתחות שלו.
בגן חובה, למשל, ניתן לשלב:
- משחקי מודעות פונולוגית – כדאי מאוד להביא את הילד להבנה של צלילי האותיות ללא ניקוד (למשל: המילים "כפתור" ו"כובע" מתחילות באותו צליל בשונה מ"כפתור" ו"כדור" שגם מתחילות באותו צליל אבל ברמה קלה יותר של הברה). הבנה זו היא פתח להפנמה משמעותיות יותר של תפקיד האותיות בקריאה ומאוחר יותר של הבנת תפקיד הניקוד.
- חוויות אורייניות מגוונות (ספרים, כתיבה סביבתית, משחקי אותיות).
- הוראה ישירה של ידע אותיות והתאמת אותיות לצלילים ולא להסתפק רק בחשיפה כללית.
לסיכום
המחקר שערכתי הראה: יש ילדים שקשייהם הם זמניים ונובעים מבשלות, ויש כאלה שמתקשים גם בהמשך וזקוקים להתערבות מותאמת.
האתגר שלנו כהורים ומורים הוא להתאים את ההוראה גם לקשיי הילד וגם להתפתחות שלו כך שתצמצם פערים ותפתח תחושת מסוגלות.
תוכלו לקרוא את המאמר המעובד בקישור כאן
את המאמר המלא תוכלו למצוא כאן
